לוגו שער הגאולה

זֶֽה־הַשַּׁ֥עַר לַֽיהוָ֑ה צַ֝דִּיקִ֗ים יָבֹ֥אוּ בֽוֹ (תהלים קיח כ)

החטא של ישראל והגלות

מאז שעם ישראל קיבל את התורה, רוב הזמן הוא לא עמד בקדושת דרישותיה ולאורך הדורות הפר את ברית סיני:

שָׁבוּ עַל-עֲו‍ֹנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת-דְּבָרַי וְהֵמָּה הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם הֵפֵרוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם. (ירמיה יא י)

אלוהים באהבתו שלח את נביאיו להזהיר את עמו מהתוצאות החמורות מהפרת ברית סיני מצידו. למרות האזהרות הרבות, לא שמעו בני ישראל. לכן בלתי נמנע היה מלהביא על עמו את הדינים הנוראים הכתובים בברית סיני. אלוהים גירש את ישראל מארצו. עם ישראל ישב במשך כאלפיים חמש מאות שנה בחושך הגלות, בכל ארצות תבל, רחוק מאור אלוהים ומברכות הגאולה:

וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם עֲלֵיהֶם בְּיַד מַלְאָכָיו הַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ  כִּי-חָמַל עַל-עַמּוֹ וְעַל-מְעוֹנוֹ. וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת-יְהוָה בְּעַמּוֹ עַד-לְאֵין מַרְפֵּא. (דברי הימים ב לו טו-טז)

עונש הגלות חתם את שבירת הברית בין אלוהים לבין ישראל. ההפסד הטרגי ביותר היה אובדן דבר יהוה. עם ישראל לא יכול היה להתייחס לדבר אלוהיו בלשון הווה, אלא רק בלשון העבר או, במבט תקווה, אל חזרתו המובטחת לעתיד באחרית הימים.

בין תקופת התנ"ך לבין תקופת התלמוד הארוכה שבאה אחריה לא הייתה המשכיות, אלא ניתוק ברוח. הלהבה שהחייתה את התנ"ך נעלמה מהתלמוד. האור של תקופת הגלות היה רק אור האדם וכבר לא אור האלוהים.

p